פסק-דין בתיק עד"י 4614/08

במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים שהוצג בערכאה הראשונה, תוקן כתב האישום בעניינו של המערער. כתב האישום המתוקן כלל שתי עבירות: האחת, ניסיון לתקיפה בכך שבשלוש הזדמנויות בשנת 2006 הגיע עם חבריו כשהם מצויידים במטעני צינור אל בריכות בהם שוחים תושבים יהודיים, במטרה להשליך את המטענים לעברם. השנייה, קשירת קשר לביצוע אימונים צבאיים. 

המערער הודה בכתב האישום המתוקן והצדדים טענו כל אחד באשר לעונש הראוי למערער. בית משפט קמא החליט לגזור על המערער 27 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 1,500 ש"ח. בית משפט קמא נימק את גזר דינו בנחישות שהפגין המערער בניסיונו לפגוע בתושבים יהודים באמצעות מטעני צינור, וכן את העובדה כי נשפט בגין עבירות נוספות שבוצעו קודם מעצרו בתיק זה. בית משפט קמא ציין כי לולא גילו הצעיר של המערער ומועד ביצוע העבירות (שנת 2006), היה מחמיר עמו מעבר לכך.

ההגנה מבקשת כי אתערב בגזר דין זה וטענה כי בית המשפט בערכאה הראשונה לא נתן את המשקל הראוי לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות ולהודאתו בהזדמנות הראשונה. הסניגור הדגיש כי למערער לא היה עבר פלילי עת ביצע את העבירות ובמובן זה היה עברו נקי. הסניגור כיוון לכך שהמערער נשפט בתיק אחר לתקופה של 19 חודשי מאסר בפועל (תיק (יהודה) 3411/06), לאחר שבוצעו העבירות שיוחסו לו בכתב האישום הנוכחי, ובגין עבירות שבוצעו קודם לעבירות נשוא כתב האישום הנוכחי. הסניגור ציין כי למעשה, מעצרו בתיק זה בא מספר חודשים לאחר סיום תקופת המאסר בתיק הקודם. הסניגור הטעים כי לדעתו תקופת המאסר שנפסקה למערער אינה מביאה בחשבון את המאסר שכבר ריצה בגין העבירות האחרות שבוצעו בתקופה דומה, וסוטה במידה קיצונית ממתחם הענישה הראוי.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את טיעוני ההגנה. נטען כי המדובר בהתארגנות שמטרתה פגיעה בתושבים יהודיים. האתר שנבחר לביצוע המתקפה, בריכות הנמצאות באזור 'דיר בזיע', היה אתר אליו מגיעים אזרחים, והיום שנבחר לצורך כך היה יום שישי בשבוע, מכיוון שהמערער וחברי חולייתו הבחינו כי ביום זה מגיעים תושבים יהודיים לשחות בבריכות. התביעה הדגישה כי למרבה המזל, בשלושת המועדים בהם הגיעו המערער וחבריו, לא הגיעו אזרחים למקום. עוד צויין כי בכתב האישום הנוסף בו הורשע המערער קודם לתיקו זה, דובר בעבירות אחרות, שבוצעו יחד עם אנשים אחרים. עוד נטען כי שותף של המערער לאותם המעשים וללא שהייתה אבחנה ביתר הנסיבות בינו לבין המערער, נשפט לעונש זהה, ועונשו הינו כיום חלוט. לסיום, טענה התביעה כי המדובר בעונש ראוי והולם, ועל כן יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

מחד גיסא, העבירות בהן הורשע המערער הינן עבירות חמורות, שנסיבות ביצוען מעיד על נחישות לפגוע בתושבים יהודים, כפי שציין בית משפט קמא. האתר שנבחר לביצוע המעשים ויום הביצוע, נבחרו מכיוון שלהערכת המערער וחבריו מגיעים למקום במועדים הללו אזרחים. עוד יש לומר כי עבירות אלה נפסקו עם מעצרו של המערער ולא מיוזמתו הוא.

בנוסף, אמנם אין למערער עבר פלילי במובן הרגיל של המילה, שכן נשפט בתיקו הקודם לאחר שביצע את העבירות בהן הודה בתיקו הנוכחי, אולם, לא ניתן לבוא ולומר כי כתב האישום שלפנינו משקף את כלל מעשיו. נכון וראוי להתייחס גם לכך שנטל חלק בביצוע מעשים נוספים, הגם שנתן עליהם את הדין.

מאידך גיסא, המערער הודה בשלב מוקדם יחסית של המשפט, והביע חרטה על מעשיו.

אין תפקידו של בית משפט זה לשים עצמו במקום שופט הערכאה הראשונה. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שנגזר בערכאה הראשונה רק מקום בו ישנה חריגה קיצונית ממתחם הענישה הראוי. כך למשל נפסק בע"פ 3074/07 מדינת ישראל נ' אבו תקפה, תק-על 2008(1), 5344 ,עמ' 5348 כדלקמן:

"כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם הערכאה הדיונית טעתה או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות:

"כידוע, לא תתערב ערכאת הערעור בנקל בעונש שגוזרת הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור מצומצמת ל"נסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות".

[ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.98) וראה גם ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.06), ע"פ 5057/06 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.07)]"

לפיכך, אף אם הייתי נוטה לדעה כי העונש שנגזר למערער הינו חמור במידת מה, אין פירושו של דבר שעליי להתערב בו, אם אין הוא חורג במידה קיצונית ממתחם הענישה הראוי. הנסיבות לחומרה במקרה זה פורטו לעיל, והן מצביעות על הצורך בענישה ממשית. בל נשכח כי לשותף נוסף בפרשייה נגזר עונש זהה, והצדדים הסכימו כי אין הבדל בין השניים.

בנסיבות העניין, נראה כי בית משפט קמא שקל והביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים. אף אם נקודת האיזון לאותם שיקולים היא אחרת בעיניי, אינני סבור כי המדובר במקרה המהווה חריגה קיצונית מרמת הענישה באופן המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אשר על כן הערעור נדחה.

ניתן היום, 8 במרץ 2009, י"ב באדר התשס"ט, בפומבי ובמעמד הצדדים.

עקב תקלת מחשב לא ניתן פסק הדין באולם. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: